"לכתוב מכתבים", כתב א.ד. גורדון, "זה כמו להיות בטבע".
מכתבים מוארים אלו של א.ד. גורדון ואליו מציגים את האיש באמצעות פגישותיו עם משפחתו, עם ידידיו ושותפיו. המכתבים הם אישיים מאוד אך לא פרטיים. קרעי הנפש, חיפושיהם והכרעותיהם של ידידיו הם דרך המלך לעיצוב תורתו.
א.ד. גורדון נדד בארץ בין אנשים, בקבוצות, לא כתייר אלא כפועל נודד. הצעירים ראו בו מדריך, למרות שלא היו לו סמכות וכוח. גורדון לא היה פוליטיקאי אלא מנהיג רוחני, מהפכן, קשוב לעולמו הפנימי ורגיש לזולתו. מוקי צור חיפש את הסיפור האישי המסתתר מאחורי המכתבים ובתמצית ניסה לעמוד דרכם על תורתו המיוחדת והמורכבת של א.ד. גורדון. דווקא היום, מקץ 75 שנים לפטירתו, הפכו רעיונותיו לאקטואליים: ביקורתו הלא-רומנטית כלפי המודרניות, שלילת הלאמנות בחידוש החברה והעמדת היחיד - ולא האגואיזם - במרכז.