האם אדם נוצר למלחמה? האם נוצרה האשה לנהל קרבות?
"תהיה לי משפחה, יהיו לי ילדים". "אני אחזור לקיבוץ שלי, הפלמ"ח". כך אמרה הצנחנית חביבה רייק ליצחק שדה, מפקדה, ערב צאתה לשליחות אל מעבר לקווי האויב הנאצי. ובכל זאת שלחה נפשה מנגד. "בין אושר הפרט ומילוי החובה" בחרה, כדבריה, לצאת לאירופה הכבושה בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, "כאם הפורצת לתוך בית בוער להציל את ילדיה".
בשלושים שנות חייה עמדה באתגרים קשים – נערה עובדת לפרנסת המשפחה, מאבק על מעמדה בתנועת השומר הצעיר ובקיבוץ, ויתור על גברים שאהבה, אימונים מפרכים בפלמ"ח. לשווא ניסו גברים אוהבים להניא אותה מלצאת לשליחות המסוכנת. היא התנדבה לשוב למחוזות ילדותה בסלובקיה, משם כבר נשלחה משפחתה לאושוויץ ולמאידנק. הוטלו עליה שתי משימות: מטעם הנהגת היישוב בארץ – ארגון והצלת יהודים, ומטעם הבריטים – מודיעין וחילוץ צוותי אוויר של בעלות הברית שנמלטו מפני הגרמנים. היא עמדה במשך שבועות ארוכים בשתי המשימות, תוך גילוי יוזמה, מנהיגות וגבורה.
המחנה שהקימה עם שלושה חברים צנחנים בהרים הותקף, חביבה ושניים מחבריה נלכדו. המדים הכחולים של חיל האוויר הבריטי שלבשה – לא הועילו. הנאצים ועוזריהם המקומיים ירו בעורפה, על שפת קבר אחים. בסוף המלחמה זוהתה גופתה ונקברה בפראג – תחת צלב, לבסוף הובאה למנוחה אחרונה בהר הרצל.