השירים הקטנים, המוקדשים לאותיות האל"ף בי"ת מאופיינים באווירה פיוטית. כל שיר ושיר הוא כתמונה קטנה, יפה ושלמה של נוף, צומח, בעל חיים, של ילד או ילדה, וכל אחד מהם מעביר הלך נפש של התבוננות, תבונה ואהבה, ומייחדת אותם רגישותו של המשורר לשפה העברית:
א היא אי / באמצע הים, / אי כל כך ודאי / וכל כך לא קיים.//אי כזה לא רואים / בכל ים, בכל יום, / ואליו מגיעים / לפעמים בחלום. //
או:
ע היא עץ / וענף, / ועלה - / עץ שליד חלוני / עולה./ כל יום כשאני / פוקח עיניים, / הוא מניד אלי / ענף או שניים./ הוא אלי מדבר / בלי מילים - / רק בעלים / עלים / עלים...//
אחדים מהשירים שומרים על אווירת הימים בהם נכתבו, אך יתאימו גם לקורא הצעיר של ימנו. את השירים מלווים איוריה הצבעוניים והעדינים של הילה חבקין, המשכילה לחבר בין השירים שנכתבו לפני שנים לבין הקוראים הצעירים של זמננו.
משה זינגר הנעמי ( 1935 – 1994) נולד בתל אביב, השלים את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמכללות בארצות הברית. לאחר שנות הוראה פנה לעבודה ספרותית ועיתונאית. ספר שיריו הראשון "שירים קטנים" יצא לאור בשנת 1960. פרסם כמה קובצי שירה וספרי שירים לילדים. מגיל צעיר נחשב לאחד המתרגמים הטובים לעברית של דברי שירה. תרגומיו קנו להם שם באיכותם. תרגם בין השאר את רילקה, ג'יימס ג'ויס, טולקין, סול בלו ועוד.