"נטע חפרה גומה קטנה בגינה, הניחה בתוכה גרעין של תפוח, ערמה עליו תלולית של עפר תחוח והמתינה לעץ התפוחים שלה שיצמח ויגדל.
ישבה נטע וחיכתה.
היא חיכתה הרבה זמן.
היא חיכתה הרבה הרבה זמן,
עד שהתעייפה ועיניה נעצמו. ואז..."
נטע באה לעזור לסבא ברוך בעבודתו במשתלה. כשהתעייפו ישבו לנוח וסבא קילף תפוח וגילה לנטע סוד: בכל גרעין קטן ישן תפוח גדול! נטע מכנה את הגרעין הקטן בלבה "פלא זרע-עץ". היא לוקחת אותו אתה ולמחרת מביאה אותו לגן. הילדים מלגלגים עליה, אבל נטע מחליטה למלא את כל הדברים שסבא אמר, כדי שמהגרעין הזעיר יצמח עץ גדול.