"דודה של שום איש", המספרת, מאמצת את הילד נסים ואת אחיו ומגדלת אותם כאם. נסים הוא ילד עני שנאלץ לעבוד לפרנסתו, כדי לתמוך באימו החולה ומאושפזת בבית חולים ובאחיו הפעוט. הוא מוכר שרוכי נעליים ואינו מוכן לקבל דבר שייחשב כנדבה מלבד תשלום הוגן עבור השרוכים.
המפגש הראשון של נסים עם "הדודה של שום איש" הוא מפגש מסויג ועוין, אך בהמשך נוצר ביניהם קשר חם ואוהב. בחסותה של הדודה חוזר נסים לבית הספר ועובד בחנות פרחים. הוא מצליח להשתלב בחברה של ילדי השכונה, על אף ההתנגדות של הורי הילדים כלפיו. לחבורה התוססת הזו מצטרף קוף אבוד המקבל את הכינוי נפלאות, שגם אותו מאמצת הדודה.
נסים ונפלאות עוברים ביחד הרפתקאות, ונעשים חברים טובים. הם מצליחים להעמיד מופע קרקס שאליו מוזמנים אנשים רבים, ובהם גם בעליו האמיתיים של נפלאות, שרוצה להחזירו אליו. מה יעלה בגורל הקוף? כיצד תימשך החברות בין נסים לנפלאות ומה יקרה עם הדודה של שום איש? על כך בספר זה.
ספר שהפך לקלאסיקה בספרות הילדים העברית בזכות הדמויות המיוחדות, ההומור והאנושיות שבו. העלילה מתרחשת בתל אביב של שנות ה-60, בתקופה כלכלית קשה בארץ.
למה הספר ברשימת הספרים לחנוכה?
המושג הראשון שמתקשר לחנוכה – עוד לפני "מיני סופגנייה במילוי ריבת חלב ובציפוי שוקולד מריר איכותי" – הוא "נסים ונפלאות". צמד מילים שהקשר ביניהן הדוק וברור.
עוד לפני מרקו וקופיפו היה לילדי ישראל צמד חמד שהורכב מילד מצוקות וקוף שעשועים – נסים ונפלאות (כי אם "נסים" יכול להיות שם של ילד קטן, אז למה שלקוף קטן לא יקראו "נפלאות"). ביחס הפוך לשמו, נראה שהיום הספר המקסים הזה הוא אנטיתזה לגלגולו המודרני של החג. אני עדיין מאמינה בנסים ובנפלאות – בספר ובקונספט – ובכך שספר ילדים איכותי שווה יותר מעוד הפקת "באנו לדפוק קופה בחג" מהסוג שמשבט את עצמו כאן בלי הרף בשנים האחרונות. מומלץ בחנוכה ובשאר ימות השנה.
פורסם במגזין Onlife
|