"מסע העגורים הוא גם המסע שלי, אומר איגור לורד". פתאום גיליתי שגם אני עברתי, פחות או יותר, את אותו המסלול. כמו עשרות אלפי העגורים, נדדנו גם אנחנו, מאות אלפי יהודים מרוסיה, לארץ החום. תוך פחות משלוש שעות השתנו החיים שלי לגמרי. הגעתי מבית חם בארץ קרה לבית קר בארץ חמה, זרה, מתנכרת. "ההבדל ביני לבין העגורים הוא, שאני עברתי את הנתיב כלוא באווירון, מציץ מבעד לחלון. את כל מה שאני לא יכולתי לראות מבעד לחלון הקטן, הם, העגורים, רואים ללא מגבלה. מאופק לאופק. אני טסתי לכאן, הם עפים לאט, מתרגלים. אני לא מתלונן, ורד", הוא אומר. "היום, אתך, הדברים נראים לי אחרת, אבל אז"... זהו סיפורם של איגור וחבריו שהגיעו לכאן מרוסיה. סיפור מסעם של איגור והעגור. הקורא מתוודע לתופעה המופלאה של נדידת העגורים מערבות סיביר לעמק החולה, על מערכות הקשר, מעקב הלווינים, ועל אתרי האינטרנט המספרים אודותם. זהו גם סיפור אהבה בין איגור העולה החדש לוורד הצברית, אהבה המשנה את עולמו של איגור.