שנים-עשר פנים

דן פגיס נולד בשנת 1930 בראדאוץ שבבוקובינה וגדל בוינה. בימי מלחמת העולם השנייה היה כלא במחנות ריכוז. בשנת 1947 עלה לארץ עם עליית הנוער והתחנך בקיבוץ מרחביה. הוא למד בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1976 התמנה מרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה  העברית בירושלים.

שיריו הראשונים הופיעו בשנת 1949 בעיתון "על המשמר" וספרו הראשון "שעון הצל" ראה אור בשנת 1959.

דן פגיס פרסם מחקרים בשירת ימי הביניים ואף כתב לבני הגיל הרך את הספר "הביצה שהתחפשה" שאותו אף  אייר. בשנת 1973 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. נפטר בשנת 1987.

 שנים-עשר פנים של אזמרגד

1.
אני יקר מאד, ירקר.
מה לי ולכל ירקרק של אקראי.
אני אבירק,
אנירק אחד לאין ערך.

2.
הברק החשדן ביותר שבעין החתול
בשניה החדה ביותר נכסף להיות אני.

3.
מה לי ולכם, מה לי ולעשב החי.
ביניכם אני זר וצלול,
אני קר, משחק בנצחי.

4.
נירון קיסר, אמן התאורה,
מרים אותי אל עיניו האדומות:
רק הירק שלי משקיט את דמו.
בעדי הוא משקיף בסוף העום הנשרף.

5.
דיבה! אינני מקנא ביהלום: דכס פזיז, מיוחס,
שאיננו שולט בעצמו:
פגיונות, זיקוקין-די-נור!
אבח אני מתון, יודע להמתין,
ולמזוג, מדויק וירוק, את הרעל.

6.
כמו המתקתי סוד. דק של כחלחל רמז אדום בזוית מלטשת,
סגול מהסס –
אינם, אינם. אני אבירק,
מבטל את צבעי הקשת.

7.
אתם מדמים למצוא את דמותכם בדמותי.
לשווא. לא אשאיר לכם זכר,
לא הייתם בי מעולם.
ראי מול ראי מול ראי מכושף,
אני משתקף באני.

8.
בניע יד אחד אני מנתץ את יומכם לשנים-עשר לילות ירוקים.

9.
כולי עין. ער אשאר.

10.
ובכן אני מעמיד פנים,
שנים-עשר פנים שקופים לכאורה.

11.
שברי האור הם הם נשמתי: לא אירא.
לא אמות.
לא אמות, אינני זקוק לפשרה.

12.
את סוד כוחי לא תגלו לעולם:
אני הוא אני, גביש של פחמן ותחמוצת של כרום בכמות זעירה.