שישה סדרי שירה: כל שירי אברהם שלונסקי

רִמְזֵי יָרֵחַ הַנִּתְלֶה
כְּאֵגֶל טַל בִּקְצֶה עָלֶה.

הוּא לֹא יִשַּׁל,
הוּא לֹא יִשַּׁל. -
לַשָּׁוְא יִנְבַּח מוּלוֹ הַכֶּלֶב!
עַל-כֵּן שַׁרְנוּהוּ כְּמָשָׁל, 
שֶׁנִּמְשָׁלָיו עָצְמוּ מֵאֶלֶף.

אברהם שלונסקי, בניגוד לקלישאת הדימוי השמאלני המארקסיסטי שלו, היה מאמין גדול באלוהים, שלא הפסיק להתגעגע לקודש היהודי. כאן בשורות מאוחרות (מתוך כרך ה' ב"שישה סדרי שירה", ספרית פועלים)  על הפלא של הירח, שאף פעם לא נופל לנו על הראש, משל לפלא האלוהי.
(מנחם בן, nrg, 30.10.2009)

עוֹטְפָה אַרְצִי אוֹר כְּטַלִּית
בָּתִּים נִצְּבוּ כְּטוֹטָפוֹת
וְכִרְצוּעוֹת-תְּפִלִּין גּוֹלְשִׁים כְּבִישִׁים, סָלְלוּ כַּפַּיִם.

ועוד קצת שלונסקי, למען הכיף. כאן, בשורות המפורסמות על ימי החלוציות בגלבוע ("הלבישיני אמא כשרה כתונת פסים לתפארת / ועם שחרית הובילני אלי עמל"), כשיישוב ארץ ישראל מחליף את הפולחן הדתי: רצועות כביש שחורות במקום רצועות תפילין, בתים במקום בתי התפילין, אור החוץ האלוהי העוטף במקום הטלית, כי יישוב ארץ ישראל היא כנגד כל המצוות כולן.
(מנחם בן, 22.10.2010, nrg)

ועוד:

לֹא וְדַ"ל אַנְדְּרֵיֵב אָז – "הִיא מַשֶּׁהוּ יוֹדַעַת"
וְלֹא תּוֹכַחַת גּוֹרְקִי, "תּוֹעֵבָה עַד רֹק" –
רַק שְׁתִיקָתְךָ, חִוֶּרֶת וְדוֹמַעַת
שְׁתִיקַת פָּנֶיךָ, אַלֶכְּסַנְדֶר בְּלוֹק

גם לאברהם שלונסקי יש איזה סיפור מוזר באחד משיריו המתנגן להפליא ("זיכרון פניו השותקות", כל שירי שלונסקי, ספרית פועלים)  על אשה שהתפרצה לחדר  ושדה החשוף נתון בתוך קערית. שלונסקי מצטט את תגובת שלושת הסופרים שראו אותה, והכי מוצאת חן בעיניו תגובתו של המשורר אלכסנדר בלוק, שלא אמר כלום, ופשוט החוויר ובכה.
(מנחם בן, 14.1.2011, nrg)