ספר שירים ראשון של נתנאל לאור. קובץ זה מהווה בן זוג לספר השירים "נגדי תמיד", הרואה אור במקביל לו בהוצאת עם עובד. השירים נושאים בתוכם התבוננות פואטית בחוויית היחיד ובמקורות תרבות מהם הוא שואב, בניסיון לכונן מרחב רוחני, עצמיות ואינטימיות נגד זרם העידן הפוסט - מודרני. הם אף ביטוי להתמודדות ברגעי איום של בדידות אישית והתפרקות של תרבות. הניסיון לגעת בחוויות אינטנסיביות שמתעוררות אל מול אתגרים רגשיים ואינטלקטואליים, נענה לניסוח מילולי בקרוב בלבד. הקרוב הפואטי מכונן שיתוף בין דמוי חוויית ההתמזגות של העצמי בפיזי, לבין דמוי חווית הריחוק של הפיזי מהרוחני. נסיונות השיתוף השונים משרטטים מרחבים אפשריים לקיום אנושי. נתנאל לאור הוא פסיכיאטר ופילוסוף, וזהו פרסומו הראשון כמשורר.