"קולות" הוא ספר שבו הנפש שרה את עצמה. העולם החיצון הופך בבואה המשקפת את התנועה הפנימית, והתמונות משמשות מושאים נפשיים יותר מאשר נקודות אחיזה במציאות. הספר הנו מעשה רקמה של תדרים היוצרים מוסיקה, שצליליה נעים בין זעקה לבין שתיקה, ובין זו לזו נמתח הקיום הפנימי. הדסה טל, ילידת תל אביב, סיימה תואר שלישי בספרות, שיריה נדפסו ב"חדרים" וב"הליקון". זהו ספרה הראשון.
"הספר של הדסה טל - קולות ... הוא ספר נפלא בעל ייחוד מרגש מאד... האמירה מאד מודרנית, מאד עכשווית, אבל מצד שני קלאסית, הייתי אומר – (שירה) שנוגעת בנצח – יחד עם זה שהיא בעכשיו"
חיים באר, 'ספרים, רבותי, ספרים' 7.8.99
ספריה: קולות (ספרית פועלים 1999), שיר ערש לתינוק שכמעט (כרמל 2005, בליווי רישומיו של מנשה קדישמן), קפה נואר (הקיבוץ המאוחד 2006, בסיוע קרן רבינוביץ), לוּ באתי ציפור (הקיבוץ המאוחד 2010), פתקים לפינה באוש(הקיבוץ המאוחד, 2014)