צמא

ספר שיריה של מירי בן-שמחון הוא רצף אמירתי-הגותי-לירי מתמשך.
משפטים המהווים מעין חקר תכולת המודעות.
חקר זה מתרחש ברצף הזמן העובר, "הזמן (אשר) יש לתת את הדעת על משמעיו ניואנס ניואנס'' (ע' 8). בשעה זו "גם התחום שבין ההזיה למציאות מן העבר השני/ מתחדד והולך". (ע' 9). זו שעת התבוננות הנפש בעצמה, בעולמה, בהיותה רגועה מחובותיה הארציים, מנותקת מלחצי אישיותה. "הפסולת מתנקזת בעצמה...גם מן הנפש שבגוף"; כי"יש דרכים רבות להיטהר..."

ד"ר קציעה עלון: "שירתה היא אבן פינה בשירה הפמיניסטית העברית. היא הקדימה את זמנה"

דפנה שחורי: "היא היתה גלוית לב מאוד. חשופה,פגיעה, ממש כאילו העור שלה שקוף"

 

חציתי את הקווים האדומים של הנפש
כמו חתול חוצה כביש מלא
סאון תנועה.
היה מרומם, פראי, נשגב, לא מובן לאיש מלבדי

קישורים:
שירתה היא רצף אמירתי-הגותי לירי