ספר שיריה הראשון של דורית ויסמן, כלת פרס יהודה עמיחי לשירה (2003), שהוא, אולי, ולמרות צנימותו, גם הנועז ביותר שלה.
המשורר שי דותן על הספר: "ספר וייסמני עם נגיעות קלאסיות ליריות (משהו מרוחם של סאפפו וקוואפיס). ממליץ מאוד."
הנה שני שירים קצרים, ללא שם, מתוך הספר:
*
בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶשָכַבְתִי עִם בַּעֲלִי
אַחַר-הַצָּהֳרַיִם
מוּזָר, הוּא אָמַר כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי לוֹ
לָמָּה דַּוְקָא אִתִּי.
*
מֻכָּר כָּל-כָּךְ
גַּם זָר.
בֹּהֶן רַגְלְךָ מִתּוֹךְ הַכַּפְכַּף
שְֹעַר יְרֵכֶיךָ בְּרֵיחַ סַבּוֹן
רִשְׁרוּשׁ עִתּוֹן
וְנִקָּיוֹן.
נָקִי כָּל כָּךְ
וְרַךְ