תל אביב, הכרך האמיתי היחיד בישראל, על כל המשתמע מכך – המולה בלתי נפסקת, רוגשת, בליל של לשונות ושל עמים, של הגירה פנימית והגירה חיצונית, של מקומיים וזרים, של מראות ושברי קולות המרכיבים את הישראליות החדשה – היא הגיבורה של "מנוף מצביע אל הים" מאת גלעד כהנא. במיטב המסורת של המשוטט – מושג שנטבע במאה התשע-עשרה באירופה עם הבשלתה של התרבות העירונית – מסייר כהנא ברחובות תל אביב ומניח לה לכבוש אותו, מניח לעצמו להיות התווך שדרכו העיר מדברת את עצמה, מופיעה כסדרה של רשמים חולפים.
השירים הכלולים "במנוף מצביע אל הים" הם שירי שיטוט על פני מרחב ועל פני תרבות בזמן אמת. קולו המדויק של כהנא תופס את הממדים הרבים של תל אביב, את פניה המשתנים, את התפאורה האנושית שלה ואת מקהלת הדמויות המלווה אותה, המצטרפים כולם לדיוקן שירי מורכב ופועם.
שמעון אדף
גלעד כהנא – מוסיקאי (סולן להקת ג'ירפות) וסופר. ספרו הראשון "תכנון להתאוששות מאסון" (קובץ סיפורים קצרים) יצא לאור בשנת 2003 בהוצאת כתר. "מנוף מצביע אל הים" הוא ספרו השני.
קמתי בבת אחת, ללא החלטה,טרקתי דלת, יצאתי לרחוב, מתחום הצל אל תחום השמש,חסר אונים, הרמתי עיניים לשמיים. מנוף מצביע אל הים. הלכתי לים.
הליכה ללא תכלית כתכלית בפני עצמה.
עכשיו, אני תייר. מביט לצדדים, מאט, מתאהב בקלות, סקרן. שילובים של גדר חלודה ופלסטיק ירוק, קשיש שאיבד את ביתו מבקש ממני שאקח אותו חזרה להוריו ברומניה, מטפס שחונק שתיל דקל, מגנטים על דלת מפורקת של מקרר, פועל סיני צוחק. ככל שההליכה מתארכת מרגיש זר יותר ובמקביל, לראשונה בחיי,שייך. ככל שאתה מתרחק מן הבית, אתה מתפרק, מרכיב אחר מרכיב, מתמזער והולך עד שאתה הופך ענק. מתפשט.
לאחר כמה שעות הרגליים כואבות, לאחר עוד דקה, הן שוכחות, נשארת ממך רק בריזה. נושבת ברחובות, מתבוננת ומתרגשת מן העובדה שעברה אל צדו של הנוף. הרף יקר של אחדות.
אני אוהב את תל אביב.
(בפעם הבאה שיצאתי מן הבית נכנסתי אל הבית.)
גלעד כהנא