מבחר שירים 1980-1940

פְּתִיחָה אֶפְשָׁרִית לְאֶפִּילוֹג ("זוטא", פועלים 1982
לזיו, בני

- - - כְּאִלּוּ מִזְּמַן הַקֹּר וְהַחֹם / וְהַחֹרֶף
וּמֵאִתָּךְ אֲבִיבוֹ / מְבַקֵּשׁ הַזְּמַן נֵר לַתְּבוּנָה /
וְאוּרָיו הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְכָבֹה
יהודה הלוי
(מתוך השיר לרבי יצחק אבו אברהים בן ברון)


חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם. שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי אֵילוּ מְסִלּוֹת
עֲלוּמוֹת מְחַבְּרוֹת טֶבַע חַיִּים וְאָמָּנוּת וְגַם מְנוּחָה
בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁכֹּן בֵּין עֲנָנֶיהָ וּפֵשֶׁר כָּלְשֶׁהוּ לְחַיֵּי-אָדָם.
עַל שֻׁלְחָנִי נֶעֱרָמִים סְפָרִים שֶׁאֵינִי מַגִּיעַ אֶל סוֹפָם וְהֵם
נִשְׁאָרִים פְּתוּחִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִגְלָה לִי צֵרוּף מִלִּים
מְרַגֵּשׁ אוֹ מַחְשָׁבָה גּוֹאֶלֶת, מְחַכִּים לְשָׁעָה אַחֶרֶת
לְשׁוּבִי עָיֵף לְחַפֵּשׂ נִחוּמִים בְּדִבְרֵי חֲכָמִים.
הָיִיתִי אִישׁ בְּלִי דָּת אֲבָל אָהַבְתִּי אֶת הַמִּלָּה אֱלוֹהִים
יְצִיר דִּמְיוֹנוֹ וְכִלְיוֹן נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם. "בְּגַנִּי נְטַעְתִּיךָ"
וְ"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע" - אֵיךְ הָיִיתִי
יָכוֹל בִּלְעֲדֵי אֲמִירָה זֹאת לָשֵׂאת עַיִן אֶל מְצוּקוֹת הַזְּמַן.
"רַךְ מְאוֹד עַרְבִּי מְאוֹד כִּמְעַט נִתָּן לוֹמַר חוֹלְמָנִי" גַּם זֶה
מֵאַחַד-הַדַּפִּים הַקּוֹרְנִים. שְׁקִיעוֹת שֶׁמֶשׁ כָּאֵלֶּה נִדְמוּ בְּעֵינַי
לִתְמוּנָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל חִזָּיוֹן אִישִׁי מְאוֹד הָדוּר בִּיגוֹנוֹ
הִנֵּה לְבַסּוֹף גַּם הַשֶּׁמֶשׁ הַגְּדוֹלָה שֶׁחָדְלָה לִשְׂרֹף. הַנְּחִיתָה
הָרַכָּה אֶל הָאֹפֶק, מַגָּע מְפַיֵּס בֵּין שָׁמַיִם לְאֶרֶץ וְאֵיזֶה
לַחַן לֵילִי, קִצָּהּ שֶׁל מַנְגִּינָה שֶׁאָבְדָה בֶּחָלָל וְהוֹתִירָה
קִינָה, אוּד עָשֵׁן מִינוֹרִי שֶׁהִתְחַבֵּר בְּנַפְשִׁי עִם הַדִּמְדּוּמִים
וְרַק זְכוּרָה לִי מִלָּה אַחַת חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ: אֵינְסוֹף
אֵינְסוֹף. הַיָּד מוּשֶׁטֶת לַחֲפֹן אֲלֻמַּת קוֹצִים יְבֵשִׁים
אוֹ חֹפֶן-עָפָר כְּדֵי לָחוּשׁ אֲדָמָה - הַיָּד הַזֹּאת שֶׁנּוֹעֲדָה
אוּלַי לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר כְּמוֹ לְסַתֵּת אֲבָנִים כְּבֵדוֹת אוֹ לִזְרֹעַ
שָׂדוֹת יַד-אִכָּרִים שֶׁבְּכֹרַח הַנְּסִבּוֹת וּמַצְּבֵי-הָרוּחַ נוֹתְרָה
בֵּין הַסְּפָרִים. עֶרְגַּת הַיָּד אֶל הֶעָפָר כְּעֶרְגַּת הַחֲלוֹם אֶל
הַלֵּב, הַכֹּל כָּאן מִתְעַרְבֵּב, כֹּה מְגֻשָּׁם טָוִיתִי בִּגְדֵי-שַׁעֲשׁוּעַי
לָבַשְׁתִּי מַסֵּכוֹת; קַבְּצָן שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לִגְבִיר, צָמִית שֶׁהִתְחַזָּה לְמֶלֶךְ
כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּנְדִיבוּת לֵב אֲנָשִׁים וְאַהֲבַת נָשִׁים, לִגְנֹב
עוֹד דַּקָּה מִתּוֹךְ הַהַצָּגָה, לְהוֹסִיף עוֹד שׁוּרָה. לְהִשָּׁאֵר בַּזִּירָה.