ספר שיריה השני של מלכה שקד. בנימה לירית גלויה או סמויה מעלה הכותבת רגעי חיים המשקפים את יחסה אל עולמה האישי ואל העולם הקרוב אליה, שנרקם לאריג שתי וערב של מצוקה, אהבה, התמודדות עם חולי ומוות, והכרה בחלופיות שבחיים עצמם. ללא ויתור על המבע הלירי מתבוננת הכותבת בדברים ובמשמעותם מתוך פרספקטיבה מפוכחת והגותית, הימנעות מעודפות סנטימנטאלית ושאיבה מלשון המקורות: "חָיִיתִי עִם מֵתַי הַחַיִּים./ בְּחֶלְקָתָם מָלְאָה נַפְֹשִי / שִֹמְחָה ֹשֶאֵין כְּמוֹתָהּ / וְהִיא שֶעָמְדָה לִי."// יש שמבטה מופנה אל מצבה האישי וקשריה המורכבים עם ביתה ונוף מולדתה, יש שהוא מתבונן במצבן של דמויות ספרותיות או אל מצב האדם באשר הוא, ויש שהוא מתמקד בעצם תהליך הכתיבה של שירה: "לִכְתֹּב אוֹ לַחְתֹּם/ לְדַמֵּם אוֹ לִדְמֹם". מלכה שקד היא מורה לספרות ולהוראתה וחוקרת ספרות. ספריה המחקריים: חוליות ושלשלת – הרומן העברי על תולדות משפחה (הקיבוץ המאוחד, 1990); הקמט שבעור הרקיע – קשרי קשרים ביצירת ש"י עגנון (מאגנס, תשס"א); לנצח אנגנך – המקרא בשירה העברית החדשה (כרך א: אנתולוגיה. כרך ב: עיון) (ידיעות אחרונות, ספרי חמד 2005). ספר שיריה הקודם: תמונות מצב (הקיבוץ המאוחד, 1996).