כ"ז שירים - נתן היה אומר

"מסוכן לדבר איתך, אתה זוכר מעבר למה שמותר", אומר אלתרמן לכותב הספר. ואכן,אורלנד, הזוכר בפרטי פרטים את מפגשיהם, יצר מזיכרונות אלה ספר שאין רבים כמותו ושהוא בין פרוזה  לשירה. הוא זוכר את לילות השתייה של אלתרמן, שידידיו נאלצו לשאת אותו לתוך ביתו, כשאשתו מכוונת  "תכניסו אותו לשם, אבל בשקט, הילדה ישנה". הוא זוכר את בכיו כשחזר מביקור אצל אותה ילדה שכבד בגרה, הלא היא תרצה אתר.ואלה רק כמה מהתמונות. ספר שהוא מסמך מיוחד במינו של כותב בעל עין חדה ואוהבת. 

לאשה, ספטמבר 2010

 במלאות מאה שנה להולדתו של אלתרמן, גדול המשוררים העבריים בזמן החדש (הוא ולא ביאליק ולא אורי צבי גרינברג ולא עמיחי ולא זך), מופיעים מחדש לא רק כל כתביו אלא גם כתבים נלווים מכל מיני סוגים וביניהם גם ספר האהבה הגדול לאלתרמן "נתן היה אומר" ("כ"ז שירים", הוצאת הקיבוץ המאוחד), שכתב יעקב אורלנד ושהופיע לראשונה לפני 25 שנים, ואכן "התקבל בהתלהבות על ידי קהל קוראי השירה", כפי שמציינת ההוצאה.

מדובר בסדרת שירי פרוזה שכתב אורלנד (הידוע לרוב הישראלים בעיקר כמחברם של "עץ הרימון נתן ריחו" ו"היו לילות"), משורר משכיל מאוד ומודע מאוד שהיה ידידו הקרוב של אלתרמן וכתב עליו את סדרת השירים הסיפוריים המעניינים להפליא האלה (והחדשניים מאוד כשירה), והרוויים בזיכרונות עמוקים מכל עמוק.

בין השאר מספר אורלנד למשל איך ביקש פעם להתאבד ושלח לאלתרמן מכתב דחוף בעניין זה (אלתרמן הזהיר לא ענה ובצדק ומאוחר יותר הסביר: "וכי יכולתי לדעת/ באיזו משעות הנפש ימצא אותך מכתבי"), איך אומר אורלנד על אלתרמן: "הוא היה ציפור רבת יופי/ מי שראה אותה במעופה/ שוב אין לו מנוח".

איזה אוהב גדול. איזו שירה נפלאה.

מנחם בן, מעריב, 12.3.2010