שירי ספרו השלישי של משה יצחקי מקיימים דיאלוג מורכב בין שפת השירה העברית המודרנית, לבין מקורות היצירה העברית לדורותיה. בשירים יש איזו תנועה החותרת למגע עם אותה "בלימה", אותו "תהו" שביאליק היטיב לתאר ב"גילוי וכיסוי בלשון". האופן בו נקשרות השפות והמפגש ביניהן יוצר משמעויות חדשות ומפתיעות.