הדף הוא מישור
אֲנִי מַצִּיב כַּמָּה שִׂיחִים בִּדְרוֹמוֹ (סָמוּךְ
לְחַזִי). מְעַט צָפוֹנָה, עַל גִּבְעָה לְבָנָה,
מִקְרִית, יוֹשֶׁבֶת נַעֲרָה מִן הֶעָבָר וְתוֹלֶשֶׁת עָלֵי כּוֹתֶרֶת
מֵחַרְצִית שֶׁקָּטְפָה סָמוּךְ מְאֹד לָמָקוֹם
בּוֹ נוֹגֵעַ הָעֵט עַכְשָׁו.
לֹא קַל לְהָכִיל אֶת כֹּל הַנִּרְאֶה. מְנִיפַת
הָעַיִן מַרְעִידָה מִמַּאֲמָץ
ומשֶמֶש. הַפִּתּוּי גָּדוֹל לִנְטֹשׁ הַכֹּל וְלִגְלֹשׁ
שָקט כִּדְיוּנָה, אֶל הַחֲשֵׁכָה, וּכְנִרְאֶה כְּבָר
הָיִיתִי עוֹשֶׂה כֵּן אִלְמָלֱא יָדַעְתִּי
כִּי הַדַּף לֹא יֵעָלֵם.
המבט השירי בספרו של ליאור שטרנברג אוסף אליו את כל המקיף אותנו ונע בבטחה בין עיסוק בחומרים ביתיים ואישיים, לבין התבוננות בתהליכי יצירה ובשאלות של זמן, כליה, זיכרון ומקום. בתוך כך, אין השירים נמנעים מפנייה אל הקרוב והמטריד שמציאות החיים כאן כופה גם על מי שמבקש להתחמק ממוראותיה. הספר שנפתח במעין מסע פנימי, אל מרחבי תודעה וזיכרון, מסתיים במחזור שירים המתעד מסע אל נופי אירלנד, שהחזרה ממנו היא גם שיבה אל המקום בו אנו מתחיילם, שיבה אל הקרוב, המוכר, הבלתי-אפשרי.
הדף הוא מישור הוא ספר שיריו השלישי של ליאור שטרנברג. קדמו לו בית (גוונים, 1999), וחרושת היום (הליקון, 2001).
ליאור שטרנברג, יליד 1967, מתגורר בירושלים, מלמד ספרות ומנחה סדנאות לכתיבה. מתרגם מן השירה האירית והאנגלית, וחבר בקבוצת כתובת הירושלמית.
על ספרי שיריו זכה בפרס על שם רון אדלר מטעם אוניברסיטת חיפה (1998), בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם (2000), בפרס "טבע" מטעם פסטיבל המשוררים במטולה 2002), ובפרס לספרות יפה על שם זכולון המר מטעם עיריית ירושלים (2003).