קובץ השירים "הבולענים" שראה אור בסדרת "ריתמוס" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא ספר שיריו האחד-עשר של המשורר אבנר טריינין, מבכירי המשוררים היוצרים בישראל, שאין לטעות בסגנונו השירי המיוחד. הקובץ מכיל את שיריו האישיים ביותר, אשר מרוכזים בשלושה מדורים: "כתיבה תמה", "הבולענים", ו"עונה בסנהדריה".
המרכזי בהם הוא "הבולענים", שמוקדש לזכר אחיו האהוב זאב, אשר גדל אצל סבתו לפני שהצטרף למשפחה בירושלים והיה איש רב פעלים. לקראת מותו התגלו אצלו סימנים של אובדן זיכרון, עד שלבסוף איבד אותו לגמרי. את רשמיו מאותן שנים כתב טריינין בשירי מדור "הבולענים". : "מה שאפשר עוד לשלוף משרידי זיכרונך זו רק השיכחה/ קרה עכורה כתער קהה/ שגם כאבה ילך וישכך/ עוד מעט יישכח"//. "שום דבר לא רמז לחלל בתוכו, שעתיד היה להיבקע ולבסוף להיבלע בתוכו", אומר אבנר טריינין, "וכשזה קרה,ידעתי, 'בולעי הזיכרונות' ניצחו את מוחו. לימים קיצרתי וקראתי להם בולענים, והטלתי עליהם תפקידי בליעה אחרים כמו בפרשת קורח ועדתו, כמתואר בשיר הפותח את המדור- מפני הדמיון שבין שני החורבנות: חורבנו של קורח ושל אחי עם שותפיו הרבים לגורל: "זו היתה שנת הבולענים. כך פתאום/ הם בקעו, פוערים את לועם מתוך הערבה"//.
כשהארץ פותחת את פיה
הצלחתו הבולטת של אבנר טריינין היא הדגשת עולמו המדעי והמחשבתי באופן שלא רק שאינו מכביד על השירים, אלא שמשביח את רגישותם |