הַבָּא אַחֲרַי
כְּבָר אֵינֶנִּי הָאִישׁ שֶׁהָיָה. אֲנִי הוּא הַבָּא אַחֲרַי,
הֶמְשֵׁך מְשֹׁעָר לְאוֹתָן הַפָּנִים.
אֲנִי מַמְשִׁיך לָלֶכֶת בִּלְעָדָיו. לִפְעָמִים רָץ בַּלַּיְלָה,
מְנַסֶּה לַעֲבֹר אֶת הַמִּינִימוּם-הָאוֹלִימְפִּי שֶׁלִּי.
לוֹמֵד לְוַתֵּר, מִסְתַּפֵּק בִּפְּרַס-תַּנְחוּמִים:
וְרַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה גָּרוּעַ יוֹתֵר.
קָרָאתִי בְּעִבְרִית וְגַם מִשָּׂפוֹת אֲחֵרוֹת נוֹדַע לִי
אֵיך שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה נִפְתָּחִים וּבָא אֵיזֶה יֹפִי שָׁקֵט,
הִתְרַגְּעוּת פְּסַנְתֵּרִית בֵּין עַרְבַּיִם,
פִּצּוּי מְאֻחָר.
צְחוֹקִי הַצָּרוּד, הֶעָשֵׁן.
יוֹם-יוֹם אֲנִי בָּא אֶל עַצְמִי כְּמוֹ מַיִם עַד נֶפֶשׁ.
צוֹפֶה בַּחַלּוֹן: עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא.
חֲבָל שֶׁאֵין בִּי הֶרְגֵּלֵי נְשִׁימָה נְכוֹנִים,
מִלִּים אֲחֵרוֹת בְּדָמִי הַחוֹלֵה אַהֲבָה.
וּמַמְתִּין לְאוֹיְבִים
וּמַמְשִׁיך לְקַוּוֹת
עַד שֶׁנִּתָּן לְהַבְחִין, גַּם מֵרָחוֹק, בְּשִׁנּוּי הָאֲוִיר מִסְּבִיבִי.