מ"ויהי ערב": " בוערת שיר אשה צהבה / ועכשיו נשרפת כאיש חי שנחתך זמנו" "על "ויהי בקר": "זה בשר צעקת-אשה, קופא עם שחר". "כל שנים-עשר חודש אני נעשית אפר ושבה / ומתלפדת ללפיד מדבר:/ שבע פעמים אגזור בי / שיהא טוב ויהא טוב..." בין אש למים, בין נהר צונן ואש מבעבעת, בין מדבר ציה לשדה חרוש, בין נחל לים, בין רוח להר. אשה צהובה שהיתה לאבן מנזר בשדה חרוש, אשה שוקטת. אפוקליפסה ברוח יחזקאל: האש המכלה והמטהרת. קשת צבעים - מן השחור השרוף אל שקיפות הבדולח. מנעד צלילים. מן השקט אל הרועם. תנועה איטית של אנפה בשלולית גשם ובעיירה גדולה עם ניצוצות אש. מיתופואטיקה: שירה כמעשה בריאה. מיתוס שבמוקד שלו הנפש הפועלת, נציגת המשוררת, המטפורה שלה, אופן קיומה הנפשי-רוחני עלי אדמות. אשה שגחלי רתמים בוערים בכפות רגליה. שאצבעותיה רועדות באור הרך. שרסיס עינב שחום בין שפתיה לעורו של אהובה. אשה בקסמיו של המלך דוד, האשה בשוק הרוכלים, בשדה קיץ חרוך, אשה ונחשיה. אשה וצעקתה. אשה ושירת אהבתה.