ההתרחשויות בסיפוריה של נורית קוטלר אינן אלא פתח למעמקים אפלים, הצצה אל מציאות אחרת, מפחידה, הנמצאת מתחת לפני הדברים. הספר עוסק לכאורה במאורעות יומיומיים: משפחה המתכנסת סביב מיטת האם הנוטה למות; אירועים בחזרה של להקת ריקוד; בדיקת דירה על ידי הבעלים עם תום שכירות; תולדותיו של אפרוח ההופך לחיית מחמד; מפגשים עם עוזרת סעד פיליפינית וכדומה. אבל תמיד, מעבר למילים המדוברות והמקובלות לכאורה מסתתרים דברים שלא נאמרו במפורש. כל ראיית העולם של המחברת היא תמיד כפולה: חיינו כפי שהם, אינם אלא קרום דק מעל להתרחשויות מסתוריות המתגלות במשפט אחד, בתנועה בלתי מוסברת אחת. בסיפוריה של קוטלר לעולם אין הנפשות הפועלות מסתפקות במה שנגלה אלא מונעות על ידי רגשות לא מובעים, על ידי פעולתה המתמדת של התרחשות נסתרת.