עודד פיינגרש, צייר וסופר, משחזר מסע נדודים שערך באירופה של שנות השישים. לב המסע היא פריז של הימים ההם. הוא משתלם שם בציור, מציג תערוכות, פוגש גלריה מגוונת וצבעונית של אנשי בוהמה, אמנים ואנשי ספר, תוך שהוא מחפש טעם ומשמעות לחייו, שלעתים נדמים בעיניו כגיהינום חסר אופק ומוצא. הנוסטלגיה העיקרית הרוחשת בלבו של המספר מבקשת לרדוף ולזכור אהבות של אז - עזות וכואבות - אל כמה מנשותיה של עיר האורות. אף שהמסע מבוסס על פרקים אוטוביוגרפיים בחייו של הכותב, הוא מעניק לו נופך סמי-בדיוני, ולעתים גם פנטסטי-במודע.