''אני לא זוכרת אותו בכלל, אבל מתגעגעת אליו נורא. ואני יושבת בחלון כבר שנתיים ומחכה לו, ורק בגלל זה אתה קיים, עריץ. בזכות המחשבות שלי, משום שאתה קיים רק בתוך סולטי. ואילו סולטי לא היה במחשבות שלי, גם אתה לא היית. ולמרות שהכל לא קיים, אני יושבת בחלון, ולא אוכלת יותר מכפית דייסה ביום, כבר שנים, והשינה שלי טרופה, והמשקל של הגוף שלי כבר נמוך ממשקל העצמות שלי, כאילו יש בי רוח המורידה ממש, והעיניים שלי, כך אומרת אמא של סולטי, כבר לא רואים אותן, מרוב שהן שקועות עמוק בתוך הגולגולת הנורא רזה שלי. אתה יודע איך נראית גולגולת נורא רזה, עריץ? אני אסביר לך. בגולגולת נורא רזה יש רק עצמות, ועוד כמה טיפות של דם. בגולגולת נורא-נורא רזה אין בכלל דם, לאדם מת, למשל, יש גולגולת רזה, ולאדם חי יש גולגולת''. ''מכתב לעריץ'' הוא ספרו השלישי של חיים אסא. שני ספריו הקודמים הם ''מחול הרוח'' ו''אינה ג'י''.