חל ערעור מוחלט בחייה הסדורים של גבי בנימין. תקינותם נפגמה בבת-אחת, והיא רואה את מה שסביכה בצלילות אחרת, כמי שעומד מן הצד. הבית, העבודה, המשפחה, כל שהקימה למגן - נסתלקו מהם הוודאות והצידוק. בעוד אי-הסדר הולך ופושט היא פוגשת את ג'ון סאלים כורי, ערבי, יליד חיפה כמותה, החי עתה בז'נבה. הקירבה ביניהם, שתחילתה תחושת מקום משותף שאבד לשניהם, הופכת לאהבה שככל שהיא מתעצמת כך חוסר התוחלת שבה נקבע והולך. בראיה מיוחדת מתוארת גם הארץ שדמותה ואופיה משתנים סביב: לא עוד הנוף הערבי, הזר והמוכר כאחד, המפתה, של כורי, לא עוד מראות הילדות של גבי עצמה, ואף לא מפלטו היחיד של נרי, בעלה, הילד המאומץ, פליט השואה, אלא מקום מחליף צורה ונשחת. שיש בו עדיין מכל אלה. מקום אהוב ובלעדי, בו עולה כפורחת איריס-יפה הצעירה, הבונה בהתרסה, באורח טבעי ומובן מאליו. את חייה החדשים.
זה סיפרה השני של הדרה לזר, שהרומן הראשון שלה, 'שישה פרקים על איה', זכה לשבחים על יכולת הכתיבה שבו וקבע לו מקום של ממש בסיפורת העברית.