סיפורה של גילה, נערה כבת 17, שאמה ברחה מאביה הימאי – קוראת כפייתית של ספרים, שרבים מהם היא גונבת מחנות-ספרים נידחת. הדמויות שסובבות אותה בשיכון הפרוורי הן גם אספקטים של מאבקה על זהותה והישרדותה, כאדם וכאשה, בתהליך מתמשך של התפוררות: בעל חנות-הספרים, שמנסה לפתות אותה לקחת חלק בפנטזיה שלו שהיא תלד לו ילד (במקום אשתו שאינה יכולה ללדת); חברתה הקרובה אודליה, עוזרת-בית שיש לה חלום של דוגמנות; שכנה אלמנה, ניצולת שואה, שחיה בעולם הזוי בתוך אוסף הגרוטאות והסמרטוטים שלה, מיטלטלת בין תופת לניתוק.
אבל בעולמה של גילה, שהגבולות בין המתרחש "בפועל" לבין הדמיון וההזיה נזילים בו ממילא, משוטטים גם צ'כוב, וקפקא, ואַן מַאטֶר, ורסקולניקוב גיבורו של דוסטוייבסקי. כאילו ממשיכה גילה את הספרים שהיא קוראת אל תוך חייה. באובססיביות רבה רואה לעצמה גילה יעוד, כי מישהי צריכה להיות כאן לא רק כדי להציל, למשל, את חברתה אודליה, אלא גם כדי להציל מלים נדירות על סף הכחדה מפני הפיכתן לגרוטאות חסרות סיכוי.
"מישהי צריכה להיות כאן" – הרומן השני של לאה איני וספר הסיפורת השלישי שלה – הוא הנועז בין ספריה עד כה.
לאה איני היא כלת פרס ביאליק לשנת תש"ע
רומן יפה, מפתיע ונוגע עד הלב
"לפי כל הסימנים נולדה כאן, ברומן הזה, סופרת של ממש"
רן יגיל, מעריב, אוגוסט 2010