"כשיצאתי מהדירה שלך, וכל צעד שלי שהרחיק אותי ממך הביע מחאה, פסעתי על מצע של עלי ורדים ופירות מתוקים ואקזוטיים, שאני לא יודע את שמם, ועסיסם המשכר עלה לראשי. התנדנדתי, מעורפל. הכול היה בעיניי לא אמיתי, מה שהיה לא קרה ומה שהיה לא יכול היה לקרות, אבל לא יכולתי להכחיש. הרי טעם שפתייך על שפתיי". כך מתוודה גיבור הסיפור הפותח את קובץ הסיפורים החושני הזה - גבר אשר נקלע לסחרחורת אהבה ומתמכר למתיקותה, באותה עוצמה מייסרת בה הוא מכיר בכך שימי האושר הצפויים לו מעטים: "את כבר הדלקת את הגפרור, והאש החלה מאכלת את הבשר. ואת לא תעזבי את הגפרור עד שיצרוב וישרוף את אצבעותייך. הבשר שלך יעלה עשן". גם שאר הגיבורים בספר כך: כמהים לאהבה, נדהמים כשהם מגלים אותה לפתע באמצע החיים ומתמסרים לה בסערת חושים. המסע העובר על כל אחד מהם נע בין פיכחון לאשלייה מטורפת, בין געגועים לאהבה שהיתה ואיננה לבין ציפייה לחסד אחרון. במהלכו של מסע זה יגלה הקורא, כמו הדמויות בסיפורים עצמן, כי בצדו השני של מטבע הייאוש חקוקה התקווה.