יורם קניוק על הספר: "אין הספר סימפוניה אלא פוגה, אולי קונצרט לגעגועים ומדבר. מישהם בנו פעם מקדש לכפירה בחוקי הדם, והדם חזר וחילחל והרס. זה גם יפה וגם נורא, כמו החיים בארץ שהיתה בספרם הראשון של הסנדים 'אדמה ללא צל', ועתה כבר נושבת, כלומר השדים שבה, ועכשיו כמו בכל יצירת אמנות ראויה לשמה, טווים את האגדה מן השדים האלה [...] אם יודי ותמר, גד ורזיה קיימים בקרעיהם ושדיהם הרי נס האמנות הוא שלאבסורד הקיומי ניתנת הלגיטימציה, והלא זה סודה של כל יצירה חשובה – לתת לגיטימציה לאבסורד".