קובץ סיפורים כתוב בלשון צלולה ומדויקת. זהו מודרניזם בשיאו, רווי אירוניה מושחזת כלפי מוסדות השלטון וחברת השפע על רגשי האשמה שלה. בדמיון מסעיר המפליג עד לרקימת תכנית לחילופי חיים פורש יזרעאלי מציאות אבסורדית ומביא לשיאה את אמנות הסיפור הקצר. "מי שמבסוט מהחיים, אין לו מה להקים צבא פרטי. לי היו דברים שהפריעו וצרמו, וזה לא המקום לפרט, ולא מצאתי דרך אחרת לנסות לתקנם אלא באמצעות כוח צבאי משלי... טבעי שיצוץ אצל אדם הרהור חתרני מעין זה. יש מי שיפטור אותו כשיגיון חולף, ויש מי שיפתח ויטפח אותו. אצלי הוא התפתח כמו פריחה וגם גירד כהוגן. בשלב כלשהו התייעצתי עם חברים, אנשים מהיישוב, והם אמרו: רגע אחד, חביבי, לא לוקחים את החוק לידיים, עד כאן. אנחנו דמוקרטיה! הרי אי אפשר שכל אחד שמשהו לא מוצא חן בעיניו ישבור את הכלים. היה לי אז מספיק להט כדי להתעלם מהעצות האלה. ואני לא מצטער על כך".
על ספרו הקודם "אדריכל" נכתב: "דבר אינו מובן מאליו ליזרעאלי שמביט בעולם בפליאה מבודחת ובדרך שובר, או לפחות הופך על פיהם, כמה וכמה חוקים סיפוריים מקובלים". (ירון פריד, "ידיעות אחרונות").
זהו ספרו הרביעי של בועז יזרעאלי, יליד תל אביב, 1960. הקודמים: "נביחות באלכסון" ("כתר", 94'); "איפה כולם" ("ידיעות", 97'); "אדריכל" ("הקיבוץ המאוחד", 2004).
| כמה נחמד להמליץ על סופר חי, על ספר עכשווי, כמה נחמד לדעת שעוד נכתבת ספרות טובה. בועז יזרעאלי, מחבר "השכן המסוכן" (ומחברם של "האדריכל", "איפה כולם" ו"נביחות באלכסון"), הוא סופר שיודע את מלאכתו. זהו לכאורה סופרלטיב מאופק, אך אין להקל ראש בסגולה כה בלתי שכיחה בנוף הפרוזה של ימינו. בסיפוריו הקצרים, הדקים ומלאי הרגישות וההבחנה, מצליח יזרעאלי למשוך את הקורא לעולם לוגי אובססיבי כמעט, אך לחלוטין לא סטרילי. זהו עולמו של האיש החושב, הטרוד בחשיבה, העסוק באופן מתמיד בניסוח המציאות, בפירוקה ובהרכבתה – וכל זה בשקט-בשקט, כיאה לשכן מסוכן.
ואללה! תרבות, ספטמבר 2010 |