הסיפור על דודה שלומציון הגדולה הוא היצירה המגובשת ביותר של קניוק. קניוק מגלה בנובלה זאת הומור גרוטסקי, קרנאבלי, שאינו מעורר חלחלה אלא הזדהות מעורבת באהדה. שלומציון הגדולה היא בת האריסטוקראטיה האיכרית, דמות שאין מגבלות לחיוניותה ולתשוקותיה. העוצמה החיונית של הדמות נובעת מתערובת מוזרה של קמצנות, גאווה, דמיון וחוש מציאות של אישה העומדת בשתי רגליה על קרקע המציאות; אבל כוחה הוא בראש וראשונה מן האדמה. היא מעין סמל ארכיטיפי, שבאובדנו עלולה ההוויה הארץ-ישראלית הישנה והטובה להיעלם ולשקוע. נובלה הומוריסטית זאת היא מעין רקוויאם לאמא מולדת שבניה עזבוה, משום שלא יכלו לשאת את עוצמת הוויתה. (גרשון שקד).