הלומת קרב, ספרה השלישי של דפנה לביא, הוא ניסיון ראשון מסוגו בספרות הישראלית לפתוח צוהר אל עולמן המסויט של הנשים שלצד הלוחמים ולספר את סיפורה של אשה הלומת קרב, אל מול סיפורי-הלם רבים שנתפרסמו על אודות גברים שלחמו במלחמות ישראל. זוועות המלחמה, מסתבר, לא פסחו גם על נשים אבל סיפוריהן כמעט ולא נודעו ברבים, אף שעוצמתם לא נופלת מסיפורי הלוחמים שזכו לחשיפה ולתהילה. עם פרוץ מלחמת יום כיפור נחשפת יעל, תלמידה מצטיינת בבית ספר לאחיות, למערבולת של מראות פציעה קשים וחוויות אובדן-חיים המזמנת לה עבודתה כמתלמדת בבית חולים המתמלא מדי יום בפצועי המלחמה. בלא שהוכנה לכך היא מנסה ככל יכולתה להכיל את כאבם של פצועיה ולהקל על ייסוריהם. בתוך הכאוס האכזרי וקשה-המראות אליו נקלעה, היא מוצאת עצמה לרגע קסום וקצר אחד נאהבת ומתאהבת עד כלות ביואב, קצין פצוע יפה תואר, העוזב למחרת היום את בית החולים, שב אל חייליו ונהרג בקרב. דמותו של אהובה ההרוג הולכת וכובשת את חייה בעוד היא ממשיכה לסעוד ולטפל בפצועים שחזרו מן השבי ולחוות עמם את מוראות סיוטיהם. עם תום הקרבות בונה לעצמה יעל חיים הזויים אך שלמים עם אהובה ההרוג, כשאת ה'אידיליה' מפר יום אחד איתי, פצוע-שבי בו טיפלה, אשר התאהב בה למן היום בו הכיר אותה לראשונה וחוזר כדי לפגשה. כך היא מוצאת עצמה קרועה בין אהבתה רבת השנים ליואב ההרוג לבין אהבתה החדשה לאיתי. העימות בין שתי האהבות הוא בלתי נמנע וגובה מיעל מחיר כבד, אותו היא הולכת ומאזנת בתוכה עד שהיא מעצבת לה חיים חדשים מתוך הכאוס הבלתי-נשכח של הימים ההם. ספריה הקודמים של דפנה לביא 'אמא לא אשמה' (2002 ) ו'כי סערת עלי' (2005) ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד וזכו לביקורות נלהבות.