בחודשים הראשונים שלאחר הקמת המדינה ובעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות החלו להתפרסם בעיתון הערב 'יום-יום', שליד עיתון 'הארץ', רשימותיו של חייל קרבי צעיר, שנשלחו הישר מחזית הדרום. היו אלו כתבותיו של אורי אבנרי בן ה-24: אז – לוחם ב"שועלי שמשון", סיירת הג'יפים של חטיבת "גבעתי"; ומאוחר יותר – עורך 'העולם הזה' במשך שנים רבות, חבר-כנסת ולוחם בלתי נלאה על תפיסותיו הנון-קונפורמיסטיות. בראשית 1949 חזר אבנרי לתל אביב, לאחר שנפצע קשה בעיראק-אל-מנשיה בדצמבר 1948. אז קיבץ את הרשימות שכתב במלחמה, כפי שהתפרסמו בעיתון, הוסיף להן קטעי-קישור קצרים, והוציא לאור, בהוצאת טברסקי, את הספר 'בשדות פלשת 1948'.
תגובת הציבור היתה מדהימה: התיאור הישיר של האירועים, הגדולים והקטנים, הלשון המדויקת להפליא, הקצב המהיר, ומעל-לכל, התחושה שהדברים נכתבו "מלמטה", על ידי לוחם מהשורה ולא על ידי מצביא או עיתונאי, כבשו את לב הקוראים, הכל חשו כי יש כאן בבואה נאמנה של התקופה, לא רק תמונת המאורעות אלא גם תמונת הלוחמים, תחושותיהם, שאיפותיהם, חלומותיהם, אכזבותיהם. הספר הפך מיד לרב-מכר.
תוך כמה חודשים נמכרו כשלושים-אלף עותקים בכריכה קשה בעשר מהדורות. בישוב הקטן של אז, היתה זו הצלחה מסחררת. מאז ועד עתה לא איבד הספר ולו שמץ מחיוניותו. גם היום הוא נקרא בנשימה עצורה, כאחת העדויות האותנטיות ביותר והמרגשות ביותר של מלחמת העצמאות.
בהוצאה מחודשת זו (לקראת יום העצמאות ה-50) נדפס הספר כמות-שהוא, בלא ששונה בו אף תג, בתוספת הקדמה חדשה של אורי אבנרי, ובה הוא חוזר לאותם ימים, מאיר את נסיבות כתיבתו של הספר, ומתבונן בו מחדש ממרחק של חמישים שנה.
קישורים
ד"ר אריאל אוקסהורן ממליץ על הספר