"בערבי חג, לפעמים גם בימי שישי, כשאני לא עובד וקשה לי עם עצמי, אני יורד עשר קומות במעלית וממשיך ברגל העירה, כי יותר מכל אני חייב אז לסדר לעצמי את הנשימה, שאם אני יושב לבד בבית היא נעשית קצרה וחטופה, ואני נתקף אי שקט, וזקוק להליכה נמרצת ולנשימות עמוקות... והפתרון הכי טוב בשבילי הוא להזיע קצת בירידה לעיר, והדרך הטובה והקצרה ביותר מהבית שלי היא דרך הוואדי - ואדי רושמיה - כי ערבי חג הם לא ממש חגיגה בשבילי... וכל הארגונים וסידורי החג, הקניות והמתנות, מורטים את עצביי, וראשי, כמו תמיד, נמצא בכלל במקום אחר... ועכשיו אתם אינכם, ובמיוחד אין אמא שתדאג שכל המשפחה תתאחד בערב חג, כי דם זה לא מים, ואם גם זה ביטוי שתרגמה מאיטלקית אני לא יודע, אבל היה לפחות בית שהיו בו ארוחות חג שלא אדע אף פעם להכין, וצחוק של ילדים שכבר לא יחזור אלי..." דן זהבי נולד וגדל בחיפה, בעל תואר שני בפיזיקה מהטכניון, עוסק בהנדסת מערכות. בספרו הראשון, "בערבי חג, לפעמים גם בימי שישי", מצטייר דיוקן המספר במכתב שבו הוא פונה אל אביו המת, ומגולל את קורות חייו במשך השנים הרבות שבהן גזר על עצמו, עוד כילד, שתיקה. במהלך הכתיבה חורג המספר מהבועה שבה הסתגר, נחשף כמבוגר זר ושונה, ומגלה שכדי לכתוב - עליו קודם לדבר. הוא מתחיל לחפש מלים, בוחן מחדש ביטויים, וגם משפטים הוא לומד לחבר, במכתב שמתגלגל לסיפור דברני ושותק - שבו הוא מוצא את שפתו.