בימי כליון ומרד

סיפורה האישי של המחברת שהתנסתה בכל מוראות השואה.
 
צביה לובטקין נולדה ב-1914 בעיירה ביטן במזרח פולין.

דרכה בתנועה: פרייהייט, החלוץ, קיבוצי הכשרה ופעילות במרכז החלוץ. ב-1939 נבחרה לקונגרס הציוני.

עם כיבוש פולין-פעילה באיזור הסובייטי, ולאחר מכן ב-1940 באיזור הגרמני.
בימי האקציות וההשמדה-עם מקימי הגוש האנטי פשיסטי וממייסדי הארגון היהודי הלוחם-אי"ל:

ביו תפקידיה: חברת המפקדה של אי"ל, חברת הוועד היהודי הלאומי והוועד היהודים המתאם.

לחמה במרד בינואר 1943 ובמרד הגדול אפריל 1943.

במאי 1943: עם אחרוני הלוחמים היוצאים דרך תעלות הביוב מהגטו הבוער.
לחמה במרד הפולני, אוגוסט 1944, במסגרת פלוגות אי"ל.

לאחר השחרור: פעילה בחידוש התנועה החלוצית ובארגון הבריחה

יוני 1946: צביה מגיעה ארצה. עדות ראשונה בוועדת הקיבוץ ביגור

הקונגרס הציוני בבאזל: בעלות צביה על הבמה, קם הקונגרס על רגליו ומריע לה - החלוצה, הלוחמת, הסמל.

ממייסדי קיבוץ לוחמי הגיטאות ובית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון; חברה בהנהלת הסוכנות כראש מחלקת הנוער והחלוץ; משלבת עבודת כפיים בקיבוץ עם פעילות ציבורית.

נפטרה ב- 11 ביולי 1978. בת 64