"עתה היה שקוע כולו במעשה ידיו. הכביש שיחק עמו מחבואים. נפתל חמק בין הסלעים. הפנסים גיששו למצאו ויהודה אימץ חושיו וחש את גלגלי העיניים הנלחצים בכאב אל דפנות הגולגולת. עפעפיו ירדו להעצם: "לישון, לישון", נשמע זמזום באוזניו. פתע כאילו מישהו ציווה לעשות כן החל שורק ואחר כך מזמזם שירים ישנים שכוחי מלים. היה בודה את המלים מלבו ומטליא את הזכור לו. קולו מילא את התא ועטף אותו במעטה עבה ונעים. תמונות עלו וצצו והכביש כמעט ונשכח..." מתוך הספר