בבית מרפא לחולי ריאה, בעיירת נופש בדרום טירול, מחוז של האַלפִּים האוסטריים המשתייך לאיטליה, משתזפים החולים בשמש הבריאה המסמאת, מול השלג של ההרים ובתוך נוף עוצר-נשימה, והם עסוקים בלי-הרף ב'הפקרוּת' של פלירטוטים, עגבים ומעשי פחזוּת. אימרֶה אורניק, וינאי ממוצא הונגרי, אובד לעצמו בתוך האווירה הזאת. כמו בעל-כורחו הוא נדחף על ידי כוחות סוררים זרים לו, מתוך "החלטה עיוורת שהחליט בשבילו מישהו אחר". התאהבותו הנואשת בגְריטי, בעת שנדמה לו שהוא "נתחלף במין אורניק אחר", תוליך אותו למפגש עם המעמקים הכי אפלים שלו.