"אני האיש מאחורי ההדק. הפרק האמצעי של אצבע ימיני חורץ גורלות. השם שלי יאיר רבינוביץ'. זהו מכל מקום שמי המקורי. עתה הוצמד לי הכינוי מוסטפא. אני מוסטפא רבינוביץ'".
כך מציג עצמו גיבור העלילה, צלף ביחידת המסתערבים דובדבן, בשובו מאחת ממשימות החיסול, בשעה שעוסק בניקוי הנשק, הוא משתף את הקוראים במבנה הכוונת: הכוונת הטלסקופית מורכבת משתי עדשות. העדשה הקדמית מקטינה את הדמות אליה אנו מתבוננים ומהפכת אותה. העדשה האחורית מגדילה את הדמות המהופכת שהעניקה לנו העדשה הקדמית והופכת את בבואתה שנית. כמה אנו מתעללים במציאות כדי שנוכל לראות בדיוק את מה שאנחנו רוצים.
יאיר חוצה את הזוועות, מסתייע לא פעם בהומור עסיסי ופרוע עד אשר נדחק אל הפינה. אשמות חמורות מוטחות כנגדו: נשלחת לקלקיליה כי זו הפקודה שהמפקדים שלך קיבלו. אתם הצעירים המוח שלכם קבור עמוק בתוך שקיק האשכים. אתם לא מבינים כלום! אין לכם מושג מה באמת אתם עושים. הראייה שלכם מוגבלת. כמו תינוקות שרואים עד קצה הסינר של אמא. תינוקות בני תשע-עשרה.
כאשר יאיר (מוסטפא) רבינוביץ' מנסה להרחיב את שדה הראיה מתחילות הצרות...