איך ניצלו חייו של האפיפיור בסיבוב רעננה? למה לא הלך אביו של המספר לחתונה של אריה קראוזה, שהציל את חייו במלחמת העולם? איך ניצלת סופיה לורן משריפה? איך באים היטלר, ולהבדיל אלוהים, לרעננה? איך גרם הילד המספר להשתנקותו ולמותו של הסופר הדגול, המפקח פרלמוטר?
דורון נשר - שחקן ותסריטאי, במאי ומפיק, איש טלוויזיה, איש רדיו, משורר וסטנדאפיסט - ספק בורא, ספק מעלה-מן-הזכרון, בספר הסיפורת הראשון שלו, רעננה מפתיעה ומיוחדת, בישראל של שנות השישים. רעננה זו בנויה לכאורה סביב "הרעיון" ש"אצלנו תודה לאל, לא קורה כלום" (אף כי כולם עסוקים מאוד). אבל זו, בעצם, טעות אופטית. כי רעננה ההזויה, הכמעט-נשכחת, של נשר - רעננה שמחוץ לעולם הגדול, מחוץ להיסטוריה ולגורלם ההפכפך של יהודים במאה העשרים היא לא רק רעננה שבה "אצל צביאלי בלולים הכל בסדר". יש לה דרמות משלה; ואפילו ברז, שאף-פעם אי אפשר לסגור אותו לגמרי, יכול לקחת בה חלק באפיזודה נוגעת-ללב.
ההוויה האלטרנטיבית להיסטוריה הגדולה, הרשמית, אינה רק איזו חזות אידילית שטווה הזיכרון מסביב לילדות ברעננה הקטנה שכבר-איננה (לא במקרה מסתיים הספר במלחמת ששת-הימים); ו"טרגדיות" אינן רק זו של נערה שעוד אין לה חזה, או של "חרם" שמטילה הכיתה. מעבר למושגיה המעורפלים של הילדות מגיחים שוב ושוב זכרי השואה המעומעמים (אף כי ההורים והסבתא הייקים, המדברים גרמנית - בניגוד לנאצים שדיברו "נאצית" - לא מדברים עם ילדיהם על השואה). פחדים חסרי שם, ופרטים שסועים, מתערבבים בעולם העכשווי של הילדים.