את סיפורי 'אופוס 1', ספרו הראשון של ענר שלו (מתמטיקאי; יליד 1958) אפשר לדמות לחידות מבוך. אמנם חידות אלו כוללות רמזי מפתח, אך אותם רמזים, מקצתם לפחות, אינם מתיישבים זה עם זה. הניסיון להשיב על השאלות המתעוררות בשעת הקריאה מעלה תדיר, כמעט מכל כיוון אפשרי של פענוח, תשובות מעגליות, חמקמקות ולא שיגרתיות. הקורא ב'אופוס 1 מוצא עצמו אפוא במסע רגשי ותודעתי יוצא דופן. הדמויות המרכזיות הספר הן בני אדם בודדים (גם בהיותם בחברה), חשדנים עד אימה, סגורים בעולמם ועם זאת רגישים במידה מופרזת למתרחש סביבם. העולם המוכר לנו, המעוצב דרך עיניהם של יצורי אנוש אלה - מין שבלולים המכונסים בקונכייתם ושולחים משושים זעירים ורגישים לכל עבר - עובר תהליך מתמיד של ניכור והזרה. כללים מקובלים של עשה ואל תעשה, מבנים הגיוניים שגורים (סיבה ומסובב וכו') וזיקות אנושיות יומיומיות מוארים מחדש, מזווית לא צפויה, וקורסים לנגד עינינו. תחושת הסלידה הקלה שאנו חשים כלפי הגיבורים בתחילת הקריאה, והחיוך הסלחני והמתנשא המתלווה אליה, מתחלפים בתחושת אי נוחות. בסופו של דבר, דמותנו שלנו כפי שהיא משתקפת בהגזמה דרך עיני הגיבורים אינה מחמיאה יותר מדמותם שלהם כפי שהיא מצטיירת בעינינו.