הרומן עוסק בשני זוגות תל אביביים בסוף שנות העשרים לחייהם, היוצאים לראשונה את הארץ, אל מסע מחוף אל חוף, חוצים את ארצות הברית של שנות השבעים, ונחשפים למרחביה של היבשת האמריקאית, למדבריות, לגייזרים, ליערות ו- לסופרמרקטים. על רקע הנופים המדהימים של ארצות הברית, בקעותיו הלחות של עמק הירדן, וצלילי הביטלס - פורשת ציונה'לה, סטודנטית למשפטים, את סיפורהּ: חברוּת "לנצח" של ילדוּת תל אביבית, אֵם דומיננטית ניצולת שואה, אהבת אישה וגבר. מתי בגידה היא בגידה? האם די בהתכוונות, או רק קיומו הממשי של קשר רומנטי עם בן זוג אחר יחשב לבגידה? נישואין, לידה, משפחה – ערכים שמוצקותם אינה מובנת מאליה לגיבורת הסיפור, ציונה'לה, שגדלה בחברה ובמשפחה שמעלה על נס יציבותם של ערכים אלה, כאשר בבסיס צמיחתה עומד אובדנם. "...ולפעמים אני רוצָה לתת לךְ כזֶה סטירה שתתעוררי מהאגדות השטויות שלךְ ותתחתני כבר." זהו סיפור על פער דורות בין הורים ניצולי שואה, דודים המקיימים בית מסורתי, וילדיהם הנטמעים בחברה החילונית ומנסים להשיל מעצמם את הגלותיות המתאפיינת, לדעתם, באורח החיים של הוריהם.