שירי ספרה החמישי של קרן אלקלעי-גוט, תאוות שוליות" (בתרגומה המצוין של דפי קודיש), מותחים קו בין ילדות לזיקנה, בין עבר הלום כאב לעתיד לא ידוע, בין יחסינו עם עצמנו לבין יחסינו עם הורינו, בין השאלה איך נוכל לראות לבין שאלת פשרם העמוק של הדברים שאותם נראה.
מתחת לפני השטח השיריים, מלאי האירוניה וההומור, רוחשות שאלות קיומיות נוקבות." (דנה אמיר)
הגשם מרגש אותי.
יובש החודשים האחרונים,
אדמה נסדקת כעור מזדקן,
אשים בוקעות מבטנה
או לבבות מוצתים של מבעירים,
זרזיפים מזדחלים בוואדיות
שפעם היו נחלים, הכנרת נסוגה
כמו ויתרה על דו שיח עם חופיה -
סערה אחת ולבי נגדש
תקווה, כאילו נולדתי
אך אמש
("סערה אחת").
קישורים:אותו רעב לשוב לדבר שמוכר לנו