"ארץ העצמות הפורחות" הוא ספרה העשירי של רבקה רז. זהו דיאלוג רב-רובדי המתנהל שנים בין שתי נשים - ספק חברות בנפש, ספק אחיות, ספק אהובות; אולם זהו אולי גם קול נשי אחד, המנהל דיאלוג פנימי מתמשך בשאלות של פריחה וקמילה, סמיכות החיים למוות, אובדן והתחדשות, בעודו מחפש ומוצא "נוחם בצל היופי". הנראטיב מחייה מיתוסים של פולחני פיריון, רוקם מיתוסים חדשים ושולח זרועות לטקסטים ספרותיים שונים. הספר שוזר את המכלול למיקשה אחת, המתהווה בארץ ובנופיה, ונחווית במחזוריות העונות, שירי "ארץ העצמות הפורחות" מהווים יחידה פואטית אחת בת שנים-עשר פרקים, המתרחשת בהווה מתמשך, הטקסט מטשטש גבולות בין פרוזה לפיוט ויוצר מעין חוויה מיסטית, כמעט קבלית, בה העצמות פורחות מכוחן של אותיות ומלים.