אדם המתמסר כולו לְשירה המתיימרת לחבוק כל ממשות, שירת טירוף רוחני, הופך להיות מופעל על ידה כמריונטה.
אומר המשורר: "אני כמריונטה, יונק את שורשַי הרוחניים מתרבותם של המתמסרים עד מוות לדרך הרוח – שלי ושל שכנַי – יהודים וערבים. הנֵה היא (המריונטה) עולה במִקסם קרנבל סהרורי: מופעיה סותרים – בדיות אחוזות זו בגרון זו – מתוחות, נפרמות, נדחקות עד קצה בימת חוסר המשמעות, זורעות אֵימה, חורבן ומוות ללא חשש לאובדן הרוח. אדם הסובל מחבלה נפשׁית בגלל איוּם מוות, יכול לשקוע מחדשׁ אל תוך תזכורות מכאיבות. גם אני, כמריונטה פואטית, נע במעגלֵי טירוף רוחני. במקום שבו החיים הפכו בּיטוי לטקסט מחניק הנתפש כממשות, אחפש סימני דרך אל מחוץ לדמדומי רעיונַי. איני מוצא מוצָא אלא מתוך הרוחַ עצמהּ".