"הבן אדם עומד לפני הכיתה, לא יודע מה לעשות בידיו, ואומר: 'הי, חבר'ה. שמי בנימין לברט, אני בן שש-עשרה ואני נכה. רק תדעו את זה. חשבתי שזה גם עניין שלי וגם שלכם'." כך מציג עצמו גיבור הרומן האוטוביוגרפי המיוחד הזה בפני בני כיתתו החדשה. יחד עם חבריו החדשים הוא מתנסה במין, עישון, שתייה ובריחה מן הפנימייה, ותוך כך הם לא מפסיקים לתהות על משמעות החיים. "כל זה היה קצת יותר מדי בשבילי היום: במקום לישון, לעלות על סולם כבאים, להשתכר ככל יכולתי, אפילו קצת להזדיין, ותוך כך להיות למבוגר. זה מספיק בהחלט ללילה אחד. כל אחד היה מקיא מזה, אני חושב."