ויטולד גומברוביץ', הסופר הבולט ביותר של האוונגארד הפולני, "נתגלה" לקורא המערב אירופי ב-1958, באיחור של עשרים שנה. מאז תורגם לכל לשונות אירופה. ב"פורנוגרפיה" יתוודע הקורא העברי לראשונה, באיחור משווע נוסף, לפרוזה של אחד היוצרים הנועזים והמרטיטים בספרות המאה העשרים, שכתב זמן רב לפני שדרך כוכבו של בקט, אליו הושווה. הפורנוגרפיה, הרוויה פיוט וריקבון, מתרחשת ברומן מרתק זה, כל כולה, במוחם של ויטולד גומברוביץ' (הגיבור הבדוי של הרומן, סופר המסתובב בפולין בימי המלחמה, בשנים בהן המחבר כבר עזב אותה), ושל כפילו פרידריק. המציאות ברומן זה כמוה ככתב סתרים הפותח תהיות והשערות מתמידות. העיקר הוא בקריאות הביניים השקטות והקטלניות של הדמות המתבוננת בה - תחילה מן הצד, מאצילה על המציאות מפינטוזה; ובהמשך - גם מתערבת בה כבמאי. ויטולד מדמיין את רעיונותיו המעוותים של פרידריך ומשער את השערותיו של פרידריק על רעיונותיו שלו עצמו: כבמערכת סבוכה של מראות "הוא משתקף בתוכי, אני בתוכו - וכך, טווים חלומות על חשבון אחרים, הגענו לרעיונות שאיש מאיתנו לא היה מעז לראותם כשלו", והחיות של דמיונותיהם הנסתרים יוצאות לשחר לטרף יחד ומתערבות במציאות האובייקטיבית. שני הגברים פוגשים נער ונערה שבעיניהם כמו נבראו זה בשביל זה, כבולים בסקס-אפיל גלוי ומסנוור, בעוד הנער והנערה עצמם אדישים לכל זה. את המבוגרים זה מושך ומסמם, ובזהירות, בהסתר, הם מתחילים לפעול כדי שהדבר אכן יתגשם. במציצנות שטנית ודורסנית, רוחשת הומסקסואליות סמויה, הם מביימים את המציאות ומסרסרים אותה לכיוון תאוותם. בלי זיווג בפועל "יזדווגו" הצעירים בחטא משותף - רצח של איש מחתרת. הרצח הוא משימה שמעל לכוחם של המבוגרים "המודעים" וה"רצינים", אבל קלות הדעת הנערית נמשכת לתוכו וכמו נוטלת ממנו את המשקל. אולם מה שנראה תחילה כסיפור על קסם הנעורים המדיח את המבוגרים, איננו בדיוק כזה. אכן, היופי, הרעננות, התום, קלות הדעת והריקות הכובשת של הנעורים כאילו מובהרים כאן מול הכיעור, הבלות, כובד הראש, החומרה והאימה של המבוגרים. עולם הנעורים הוא כמו מיצלול הקיים במימד אחר, שסימניו הפוכים: הדוחה, המכוער והלא מוסרי הם משהו טבעי ורווי יופי. אבל, בעצם, זהו רומן על זיקנה מתפוררת, הנאחזת באפשרות מעוותת של יופי בתוך הניסיון לפענח את עולמה הרקוב. התאווה לתחכך בפריחה של הנעורים ולהסתפג בהם, היא, בעצם, תאווה, להרוס אותם תוך כדי קירובם אל "הסוגריים" של עולם המבוגרים. המבוגרים חיים את מותם שלהם והכל זורם אל הפורענות הסופית, המשותפת שהיא הגשמה וכשלון כאחד, כשהנעורים ספוגים במבוגרים באורח טרגי, ואילו המבוגרים פועלים בקלות הדעת ה"חפה" של "הנעורים".