הסופר היהודי-רוסי איסאק באבל נחשב אחד מגדולי אמני הסיפור הקצר בספרות המודרנית. הוא הסופר היהודי הראשון שזכה לתהילה בספרות הרוסית. סיפוריו הם עדות מרגשת, נוקבת ומצחיקה על חוויותיו במלחמת האזרחים ובמלחמה בין רוסיה הסובייטית לפולין שהתנהלה בתחום המושב היהודי, על החיים היהודיים באודסה ועל רוסיה בשנים הראשונות לאחר מהפכת אוקטובר. הפרוזה של באבל (1940-1894) נחשבת לאחת מפסגות הסיפורת של המאה העשרים. בלשון תמציתית, דחוסה עד קצה גבול היכולת, בתמונות רוויות אכזריות ויופי, מעצב באבל רסיסי חיים של עולם במשבר - בין שהרקע הוא עלילות חיל הפרשים הקוזאקי ברוסיה שלאחר המהפכה, ובין שזה חורבנו של סדר החיים היהודי הישן, שכנופיות של שודדים ורוצחים יהודים, בני העולם התחתון של אודיסה, קמות לפזז בין הריסותיו. את דרכי הסתכלותו של באבל בעולם מאפיינים ריחוק רגשי גמור, כביכול, שנקרע מפעם לפעם בפרץ של הזדהות עזה; הסתכלות מתנכרת, אירונית, שמתוכה מבליחה ראיית הדברים מבפנים. ודווקא כבליו של הניכור, שהוא ספק התגוננות וספק צינה ממשית - מעניקים להזדהות את כוחה. מתחים אלה מתבטאים בנושאים, בסגנון, באפיון הדמויות, בעיצוב נקודת התצפית.