מות וירגיל היה אמור להיות חיבור הפרישה מן הספרות. ערמה של זו! משורר בא לפרוש ממנה, לומר כמה דברי פרידה, והיא נעשית לו בסתר אדונית עריצה וכובשת אותו וכמניעה בקסמיה. ספר אדירים! וסך הכל של הסיפור: שמונה-עשרה השעות האחרונות בחייו של המשורר, משעת-כניסתו עם הערב-יום אל נמל ברונדיסיו ועד שעת מותו למחרת היום, אחר-הצהריים, בהיכל הקיסר, שמונה-עשרה השעות האחרונות בחיי יוצרה של 'אינאיס', החוזר חולה, מעונה בשיעול קשה באחת הספינות שבשייטת הקיסר אוגוסטוס מאתונה לאיטליה. ביקש המשורר להשתקע באתונה, ולהשלים שם תחת השמיים 'הזכים בקדושה של הומירוס', את האפוס שלו ולפרוש סוף-סוף מן השירה, אלא שאכפה עליו מצוותו של השליט, ועכשיו, רתוק ליצוע חוליו, טרף למחלת ים ומלאת ייסורים, קודח את חייו, שתמיד היה רק אורחם. משמע, לא רק חייו שלו לעצמם עולים לפניו בקדחתו-חזיונותיו, אלא ריקמת התקופה, מארג הזמן, זמן אימים של 'לא עוד ועוד לא'. רק בייסורים יגיע להשגה, שחרף הכל הזמן גם זו של לא עוד ובכל זאת כבר. הרמן ברוך: 1951-1886. סופר יהודי אוסטרי. חיבר בעיקר רומנים פילוסופיים שסגנונם לירי. הושפע מג'ויס. ב-1938 הצילו אותו ג'ויס ועוד אנשי שם מידי הנאצים. השתקע בארצות הברית ושם סיים את המפורסמת שביצירותיו-מותו של וירגיליוס-1945.
קישורים