דולְף איננו אידיוט - גם אם אחדים חושבים שהוא כזה, הוא יודע שזה לא נכון.
דולְף עובד בפתולוגיה ככוח עזר לדוקטור זנדר. הוא מתגורר בחדר שכור אצל מיטץ', שתשמח להיפטר ממנו אם רק תוכל להרשות לעצמה לוותר על שכר הדירה שלו.
דולְף מקדיש תשומת לב רבה לתחביב שלו: הוא צד ואוסף פרפרים. זה הולך מהר מאוד. טיפות אחדות של רעל, שניות אחדות, והחרק מפסיק לפרפר. בעבודה, אצל ד"ר זנדר, הוא מועסק בעיקר בעבודות גסות, אבל הטיפול באוסף הפרפרים מאפשר לו להוכיח עדינות. בזהירות רבה, ממש בקצות האצבעות, הוא מסדר את הכנפיים השבירות ונועץ את הסיכה בגוף הפרפר.
ולטר, החבר של דולף, מצליח מאוד עם נשים, אבל דולף לא, לו אין הצלחה. אמנם ולטר מנסה לעזור לו בזה, אבל דולף מסתדר טוב יותר עם האישה בתמונה שמעל מיטתו מאשר עם נשים של ממש.
דולף יודע שיש לנהוג בזהירות רבה יותר עם המתים מאשר עם החיים.
הכול משתנה כשיום אחד הוא נתקל בנטלי: "אישה כל כך יפה, שאין יפה ממנה". הוא נכבש לאהבה לנטלי, ולמענה יוצא דולף לציד פרפרים שיוביל לאסון.
סיפורו של אאוּטסיידר בודד הכמֵה לקשר ולאהבה, ודווקא הכמיהה הזאת מרחיקה אותו עוד ועוד.
מרטין גוליך, יליד 1963, מאז שראה אור קובץ הסיפורים הראשון שלו ב-1988, פרסם רומנים אחדים וזכה בפרסים ספרותיים.
ספר מצויין
"באמצעות העיוות החולני, האומלל, בנפשו של דולף, גיבורו של הספר המצוין הזה, מציג כותב הספר מראה בפני החברה כולה."
גלעד סרי-לוי, ספר-חברה-תרבות