בעיר-שדה אפורה בצרפת, מהגר איטלקי מפשוטי-העם נושא אישה יהודייה "מסתורית", שהגיעה בדרך-לא-דרך לאותה עיר ממזרח אירופה. הם מקימים משפחה מבודדת מהסביבה, שילדיה אינם מבקרים בבית הספר וחיים בעולם אוטונומי משלהם - בעיה "סוציאלית" ו"תרבותית". רק גילויו של ספר שרוף ובו שברי פסוקים מקוהלת - מעין סמל לעם היהודי לאחר השואה - מושך את בנם הבכור, ארנסטו, אל עולם הקריאה והדעת וחושף את הפוטנציאל הגאוני הנלום בו.
באמצעות הסיפור המרתק, הנאמן למציאות החיים בעיר-שדה ועם זאת מפליג אל הפנטסטי והסמלי, מעלה מרגרט דיראס את השאלות העומדות במרכזה של החברה בת-ימינו: משמעותן של "זרות" ו"אחדות", הזיקה בין "גאוניות" ל"פרימיטיביות", מקומן של משפחה ואהבה משפחתית בחברה המודרנית ומשמעותם של לימוד וחינוך.