סארטר היה הנוכחות המרכזית בחיים האינטלקטואליים של אירופה בשליש האמצעי של המאה העשרים. את יצירתו הרבגונית על כל תחומיה קשה להקיף. סארטר היה גם פילוסוף וגם סופר בעת ובעונה אחת, אך היה גם ביוגרף, היסטוריון, סוציולוג, מחזאי, מחבר תסריטים, מבקר ספרות, ופוליטיקאי. חשיבותו של סארטר נובעת מהעובדה שכמעט כל היבט של החיים המודרניים מצא את דרכו ליצירתו.
בתקופת השקט מאחז העיניים של השנים 1938-1937 נמצאו בני אדם בחוגי חברה מסויימים שעדיין ניתן להם לשמור על האשליה כי הם בעלי היסטוריה אינדיבידואלית, מוקפת מחיצות מובהקות ובלתי חדירות. על כן בחרתי לספר את 'גיל התבונה' בדרך שבה נוהגים ברגיל, ולהראות רק את היחסים שבין כמה יחידים. אלה שבימי ספטמבר 1938 מתמוטטות המחיצות. היחיד מוסיף להיות נקודת ראות כלפי העולם, אבל מוצא עצמו לפתע בתוך תהליך של הכללה והתמוססות. כדי למסור את הדו- משמעות של מצב זה נאלצתי להיזקק למרקע הגדול. נמצא ב'ארכה' את כל הדמויות של 'גיל התבונה', אבל נמצא אותן כשהן אבודות, מוקפות המון אנשים אחרים...ניסיתי להיעזר בחיפושי טכניקה של סופרי-סימולטניות מסויימים כמו דוס-פאסוס* או וירג'יניה וולף*, והמשכתי מאותה נקודה עצמה שעד אליה הגיעו הם. ניסיתי למצוא משהו חדש בדרך הזאת. ישפוט הקורא אם הצלחתי.."
סארטר, 1944
השני בשלישיית הרומנים הנושאת את השם הכולל דרכי החירות והם:
גיל התבונה, ארכה ומוות בלב.